<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ח</h1>
<h2>דף ח.</h2>
סכין של עבודה זרה אסור לחתוך בה בשר דמתקן הוא ואם הם חתיכות גדולות העומדות לדורון מותר לחתכן בסכין של עבודה זרה דמקלקל הוא כך פשוט בחולין. וכתבו המפרשים ומה שאמרנו שאסור לחתוך בה, אבל הבשר מותר, ולא דמי לתנור שהסיקוהו בעצי אשרה ואפה בו הפת שהפת אסור', דהתם כלו נעשה באיסור אבל הכא בשביל שחתכה בסכין של עבודה זרה לא נאסר. ואם בודאי נהנה מע"ז יוליך הנאה לים המלח.
<h2>דף ח:</h2>
ועוד פשוט וכל זה להשתמש בצונן כגון לחתוך בו אתרוג וכיוצא בו ובסכין שאין בה גומות אבל להשתמש בחמין או שיש בה גומות צריך לבון או הגעלה כדאיתא בפסחים [ל' ע"ב] מגעיל להו וקתיהו ברותחין ובכלי ראשון, ובתוספתא [ע"ז פ"ט ה"ב] מלבנן באור, קתיהו בטינא ופרזילהו בנורא. ופר"ת וסכין של גוים צריך לבון דבלעא איסורא אבל בחמץ בפסח דבלע התר די בהגעלה. וי"א שאין חלוק ביניה' לבד סכין שיש בו גומות צריך לבון בין גדול בין קטן ושאין בו גומות צריך הגעלה. ובירושלמי [סוף ע"ז] חולק כי בסכין גדולה שהגוי צולה בה לפעמים בשר ה"ל תשמישו על ידי האור וצריך לבון והלבון שיהיו ניצוצות מנתזין ממנו, וסכין קטן בהגעלה. וכתב הריב"ם וסכינין ישנים הנלקחין מהגוים צריכין לבון כי לפעמים הגוי מתקן בו הנר של חלב או צולה בו בשר והוה ליה תשמישו על ידי האור, ופר"ת דלא חיישינן לכל זה ואפילו דמתרמי הכי די בהגעלה, זולתי אם ירצה הישראל להשתמש בו ע"י האור שאז צריך לבון. ויש מי שאומר שצריך הגעלה וצריך לבון קצת כדרך שמשתמש בו הגוי ע"י האור שהוחם הסכין בתשמישו, כך צריך ללבנו עתה לפלוט מה שבלע, וכן כתב הרא"ש.
סכין של גוים אפילו שאינו בן יומו וחתך בו דבר של התר צריך הדחה או קליפה כל אחד לפי מקומו כמו שאכתוב, ולא אמרינן נ"ט לפגם מותר אלא בדברים שדרכן להדיחן ולהסיר שומנן כגון קדרו' וכיוצא בהן שהשומן אינו בעין אבל בסכין שדרך (להדיחו) [להניחו] בשומנו והשומן הוא בעין לא אמרי' בזה נותן טעם לפגם מותר כך חלק הרשב"א, וכן כתב בחולין. וסכין של חנוני דרכן לקנחן כמו קדרו'. אבל הרא"ש לא חלק בזה שהוא כתב דהא דאמרי' השוחט בסכין של גוים קולף או מדיח מיירי בבן יומו וכן נר' דעת התו'. ובעבוד' זרה נמצא החלוק של הרשב"א וכתבתיו [בע"ז ס"ח ע"א] בנותן טעם לפגם. ואסור לחתוך בסכין של גוים לכתחלה על דעת לקלוף או להדיח אחר כך שמא ישכח ולא יקלוף ולא ידיח. ובשחיטה צריך קליפה אם שחט בו למאן דפסק כרב דאמ' קולף כמו שכתבתי במקומו [נט"ו ח"ב] משום דבית השחיטה אינו צונן לגמרי. וכן בדבר לח כגון אם חתך בו קישות ואבטיח פשוט כמו שאכתו', אבל בדבר צונן לגמרי ואינו לח לכ"ע מותר שדי בהדחה וכן כתבו התוס'. וי"א דכיון דבשחיט' דאמרי' שהוא צונן צריך קליפה, כמו כן המנקר הבשר צריך לחזור ולקלוף בכל המקומות שחתך הסכין, וכן כתב הריב"ם. ורוב הפוסקין הסכימו כמו שכתבתי שאין צריך קליפה אלא דבר שהוא חם קצת או לח כגון קישות ובניקור הבשר די בהדחה. ולמ"ד בשחיטה מדיח חולק הראב"ד כי בקישות צריך גרידה שהוא קליפה שהוא לח אבל בשחיטה סגי בהדחה. סכין ששחט בה אסור לחתוך בה רותח אפילו שקנחו כדאית' בחולין [קי"א ע"ב], ולמ"ד בית השחיטה רותח צריך הגעלה, ולמ"ד צונן צריך הדחה. ואם רוצה לחתוך בה צונן ידיחנו, ולא דמי לסכין של גוים, דדם משרק שריק וכתבתיו בדיני השחיט' [נט"ו ח"ב] בדין סכין ששחט בה טרפה, ושם כתבתי חלוק בין סכין שבלע איסור כמה ימי' ובין סכין שחתכו בו איסו' דרך מקרה כי האחד צריך נעיצה י' פעמים בקרקע כדאיתא בע"ז והאח' די לקנחו בבגד קשה. ושם כתבתי אם נשתמש בו בלא הכשר. וזה הכלל כל סכין שלא חתך איסור אלא דרך אקראי בעלמא כגון נבלה רותחת או חלב או שנקרו בה בשר די בהדחה, ואם נשתמש בה בלא הדחה לא צריך מקום החתך קליפה אלא הדחה, ולא דמי לסכין של גוי' שכתבתי שנשתמשו בו תדיר באיסור ופר"ת שצריך קליפ'. וכל זה בכלי שני, שאם נשתמש בו בכלי ראשון לעולם צריך הגעלה וכן עקר.
<h2>דף קח:</h2>
אין להגעיל כלי בן יומו אלא א"כ יש במי היורה גדולה שמגעילים בה ס' כנגד כל הכלי כי בכוליה משערינן וזה כתבתי בענין הפסח [נ"ה] ח"ב וכן כתבו בתו'.
<h2>דף קיג.</h2>
מלח הנתון בקדרה של גוים מותר דלא אמרי' מליח כרותח אלא דוקא בדבר רך כמו בשר אבל בכלי לא כך כתבו התוספות בחולין.
